דן השיק אתר חדש "המוקדש להירוגליפים מצריים ולשימוש שלהם בעולם המודרני, ובמיוחד בקעקועים" - קצת מזכיר את קעקועים עבריים רעים אבל משעשע הרבה יותר.

הנה תזכורת קטנה למה שקורה כשנחה על דן הרוח.

לו הייתי אמריקאית הייתי מארגנת גדוד גיקים שישב מול בית המשפט העליון וישחק את המשחקים המסוכנים הבאים:

1. רמז - שמעודד פנטזיות על רצח.
2. האיש התלוי - הלו!
3. מונופול - שמעודד פנטזיות השתלטות על העולם.
4. פקמן - שמעודד פנטזיות על קניבליזם.
5. דיגר - שמעודד פנטזיות על חפירת מנהרות.
6. שח מט/ דמקה - שמעודדים פנטזיות מלחמה.
7. מלחמה!
8. דוק.
9. פוגים.
10. חמש אבנים.

*מי שיש לו רעיונות נוספים למשחקים מפחידים שיש לאסור מוזמן לשתף

אני לא אמריקאית. כנראה שטוב שכך. אני בכלל לא מבינה איך נוצרה פסיקה איומה כזו.
ועוד לפני שנתחיל בכלל לדבר על חופש וזכויות בסיסיות, יש בכל זאת כמה נקודות שצריך להתייחס אליהן: כמה גיק אדם צריך להיות בשביל להחליט לשחק מבוכים ודרקונים בידיעה שהדבר יהפוך אותו לילד הכאפות של הכלא והביץ' של שאר האסירים? אני אומרת תעזבו אותו בשקט ותנו לו! אולי זו הפנטזיה האמיתית שלו? חוץ מזה, פנטזיות על בריחה מבתי כלא נוצרות מעצם קיומם של בתי כלא. אנשים כתבו ספרים וסרטים על בריחה מבתי כלא מבלי לבלות אפילו יום אחד בבית כלא, אז איך מצפים שאדם ישב בבית כלא מבלי שיפנטז על בריחה (או על להפוך להיות הביץ' של שאר האסירים)?

ולגבי חירויות, כי חייבים להתייחס לנקודה הזו: שם לפחות מדובר באסירים - אצלנו המצב אפילו יותר גרוע.

נזכרתי השבוע שסילבסטר המילניום חל גם הוא ביום חמישי, אמנם טעיתי (באמת לא הסתדר לי החשבון בראש) אך תהיתי אם זה אומר שגם את העשור הבא נחגוג ביום חמישי, ברור קצר העלה שחגיגות העשור הבא יחולו ביום רביעי (אז המילניום כנראה היה דווקא ביום שישי, רק שאין לי כח להסתכל). על פי החישוב הזה, בשיחה שערכתי היום עם חברה שלי ס', או ס"ס, הידועה גם בשם סיון סילוני, בנסיונות נואשים להחליט מה נעשה היום אמרתי לה בדרך אגב שאם אנחנו מחסירים יום בכל עשור, כשנהיה בנות תשעים יחול הסילבסטר ביום שישי שוב.

ס': "מצויין! עד אז אני אמצא לנו תוכניות".

לפני שנה, כשעברתי לדירה שלי, החתול של השותף שלי בא אלי פעם אחת באמצע הלילה, התפנק אצלי קצת ולבסוף התנחל לי בין הרגליים והלך לישון.

בבוקר הוא קם והלך, וכמו זכר תל אביבי מצוי גם הפסיק להתייחס אלי.

אחרי הקטע הזה במשך שנה שלמה סגרתי את הדלת בלילות ולא נתתי לו תשומת לב אלא אם הוא ניגש אלי. אתמול בלילה הוא איכשהו הצליח לפתוח את הדלת שלי, התנחל בזרועותי ונשאר לישון. בבוקר קמתי להכין קפה והוא בא בעקבותי, חזרתי לחדר למיטה והוא שוב הגיע, הפעם כדי לשכב לי על הבטן בזמן שאני שותה ולגרגר בקולי קולות.

בנים.

אדוני שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, אם מדינת ישראל יכולה לטעמך להפריט סמכויות כמו הפעלת אלימות, מדוע לא תפריט מדינת ישראל גם את הסמכות לניהול הכספים שלה, זאת בדומה כמובן להפקדת האזרחים את האחריות על הכספים שלהם בידי רואי חשבון, יועצי השקעות וכו'? מדוע לא תפריט מדינת ישראל גם את משרד האוצר?

הקרדיט לרעיון שייך למשה בארי, תל אביב, שהגיב לטור הביקורת של תמר גוז'נסקי שהגיבה על התנהלות שטייניץ שהגיב על החלטת בג"ץ בתגובה להפרטת בית הכלא (ואם לאחד מהם יש איידס אנחנו אבודים):

להפריט את משרד האוצר, נקבל ניהול מעולה במחיר טוב יותר.
אני סמוך ובטח שמורגן סטנלי יעשו עבודה הרבה יותר טובה, ובמחיר הרבה יותר זול.
במקום להחזיק שר אוצר סגן שר אוצר שר אוצר על, ועל השר גם אחד בלי תיק והשני רק עם תקציב, פשוט נפריט את משרד האוצר, ונשלח את כל הזוהמה הזו לעזאזל.

(תגובה 53 פה)

אכן, רעיון נאה, משה בארי, התמוגגתי לקרוא. באמת אולי כדאי יום אחד להציץ באחד המשרדים הגדולים ביותר במשק ולראות את האחריות העצומה המוטלת על המשרד הזה על כל אגפיו ורשויותיו: החשב הכללי, אגף תקציבים, אגף שוק ההון, אגף שכר והסכמי עבודה, מנהל הכנסות המדינה, רשות המיסים, רשות החברות וכו'. כמה פקידים דרושים כדי להניע את המערכת הענקית הזו? כמה משלמים להם? האם הם יעילים? האם הם הקרם דה לה קרם של הידע בכלכלה ומדע המדינה שיש למדינת ישראל להציע או שבכל קרן הון סיכון, משרד רואי חשבון ובית השקעות מצויים עובדים מצויינים מהם?

אדוני שר האוצר, רוצה להפריט את המדינה? אחריך!

מסתבר שיש אנשים בעולם שמסתובבים חופשי חופשי עם הטייטל Happiness Engineer שמזכיר באופן מפתיע את מוכרי המזון (הידועים גם בתור אנשי חיי הלילה).

מאנשי חיי הלילה נמסר בתגובה: "לא ידוע לנו על שום שירות ליווי חדש, בכל מקרה, נפגש ברחוב".

מהמשטרה נמסר בתגובה: "פתחנו בחקירת העניין. אין מה להבהל. זה אמנם נשמע שם הייטקיסטי ומגניב אבל המשטרה לא נופלת בפחים כאלה. אם זה מפורסם ב"אינטרנט", מצלצל כמו שירות לקוחות אקסלוסיבי ועובד בשיטת חבר מביא חבר, זה כנראה זנות".

לעמלות שאנחנו משלמים לבנקים אין אח ורע בעולם המערבי. זה בקצרה הנתון שעולה אחת לכמה זמן משלל הכתבות המתפרסמות כשנושא עמלות העו"ש שוב עולה לדיון הציבורי.

לפני כשבועיים גיליתי פתאום שחבר טוב מעורב גם הוא בפעילות הברוכה למלחמה בקרטל הבנקים כששוקי העלה פתאום פוסט מעניין לגבי הקמפיין לביטול עמלות העו"ש (שעל קידומו הוא מקבל תשלום):

יום אחד אולי יהיו בישראל גם יועץ משפטי עם שיניים, גם מבקר מדינה עם ביצים, גם סמכויות אמיתיות לממונה על ההגבלים העסקיים, וגם פיקוח על הבנקים – כמו שצריך וכמו שדורשים החוק והתיאוריה הכלכלית. פעם אולי גם תהיה לנו הנהגה כלכלית נבונה ומאוזנת יותר ויתקיים החזון של מגילת העצמאות: "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה". זה לא המצב היום.

החובה האזרחית שלנו היא קודם כל להשמיע את קולנו. כי אם נחכה שמישהו אחר יילחם בשבילנו לא נגיע לשום מקום.

המאבק לביטול עמלות העו"ש הוא מאבק עקרוני, הוא מאבק שאפשר לנצח בו, והוא מאבק שניצחון בו יחזיר לנו ולכל לתושבי ישראל מיליארד שקלים כל שנה. תראו בזה את המיליארד הראשון.

(ההדגשה שלי)

ואז טל גלילי (אחיו) התחיל להתפלסף ולהתבכיין שהוא לא יודע אם עצומות זה עובד, או לא עובד, וזה דווקא נושא תאורטי מעניין.

אני שונאת דיונים פילוסופיים אם קמפיינים ברשת עובדים או לא עובדים, אבל בחייאת רבאק, איזה כיף זה יהיה אם נצליח לשים לנושא הזה סוף!

הכנתי תה בעבודה (אני מנסה לקצץ בכמויות הקפה) וברגע של בלבול החלטתי שעדיין לא שמתי סוכר אז שמתי שתי כפיות. כשטעמתי את התה הוא היה מתוק ודוחה והיה לי ברור ששמתי בתה ארבע כפיות סוכר (גדושות) ובכל זאת לא היה לי כח לקום ולהכין חדש, עצלנית שכמוני. הפסקתי לשתות את התה אחרי בערך חצי כוס ואמרתי למישהו שזה אומר ששתיתי בעצם רק שתי כפיות סוכר.

הוא: "זה כמו לשתות חצי ליטר בירה ולהגיד לעצמך ששתית רק 2.5%".

בימים האחרונים יצא לי לנסות לשכנע לא מעט אנשים לבוא מחר למצעד זכויות האדם ונתקלתי בהמון אנשים שממש מתעצבנים כשהם שומעים את המילים "די" ו"לכיבוש" באותו המשפט למרות שבגדול הם מאמינים שצריך לצאת מהשטחים. גם מפריע להם להראות בחברת אנשים היוצאים נגד חוק הנכבה למרות שהם מודים שלא ממש מדובר בחוק הנאור ביותר שכנסת ישראל חוקקה. כך, למרות שהם מאמינים בפינוי ההתנחלויות [ולו רק מהסיבות הפרקטיות ש"מפעל ההתנחלויות" (אני חולה על השם הזה) עולה הרבה כסף, וכיו"ב] הם לא ייצעדו מחר. הם גם לא ייצעדו מחר בגלל המאגר הביומטרי למרות שהם מתנגדים אליו (מצד שני, גם להפגנות הקודמות נגד המאגר הם לא באו).

וכל זה למה? רק בגלל שהם לא ייצעדו שכם אל שכם עם ההזויים האלה - יפי הנפש - שטוענים ש"הכיבוש משחית".

=============================================================================

סיפרתי פה מתישהו שפעם עבדתי במק'דייוויד בכוכב יאיר. למעשה עבדתי במק'דייוויד פעמיים: האחת היתה בכיתה יא' כשהעסק היה בבעלות של זכיין מהיישוב שלי, השניה היתה בחודשים הפנויים שהיו לי לפני הגיוס, אחרי שהזכיין הראשון שסגר את העסק שנה קודם בגלל שההכנסות לא היו משהו מכר אותו למישהו אחר שפתח אותו שוב. המישהו האחר הזה היה אדם מבוגר ומזוקן (שאת שמו אני לא זוכרת) מהתנחלות מתונה יחסית: "קרני שומרון" שמה. לצורך העניין נקרא לו סנטה. הוא הביא את הבן שלו ואת החבר הכי טוב של החבר שלו (גם הוא מקרני שומרון) לעבוד שם. נקרא להם שחורדיני ובלונדיני בהתאמה כי גם את שמותיהם כבר הצלחתי לשכוח מזמן. אני הגעתי בדיוק בזמן כדי להציע את שירותיי.

במשך שלושה חודשים שחורדיני בלונדיני ואנוכי נהיינו חברים די טובים: לשחורדיני היה חוש הומור מצויין ובלונדיני היה בחור חתיך למדי: טמבל שרירי ובעל עיניים כחולות שאם מסתכלים בהן ומתרכזים מספיק אפשר לראות גם את הים. בלונדיני היה כנראה גם קצת דלוק עלי, והוא גם היה מהטיפוסים האלה שהם לגמרי קלולס לגבי בנות. סנטה נהג לעקוץ אותו על כך ולנסות לרמוז לי בעדינות מדי פעם שאולי בכל זאת… סאדלי, היה לי כבר חבר שגם היום אם מסתכלים לו טיפל'ה בעיניים אפשר לראות שהוא חכם, שנון ורגיש.
ים זה לכוסיות.

יום אחד בלונדיני ואני יצאנו להפסקת סיגריה וכמה ילדים מהיישוב התחילו לשחק עם בלונדיני (אין מה להגיד, שחורדיני ובלונדיני היו נפלאים עם הילדים, והם היו נדבקים אל המקום), הוא החליט לנסות לעבוד עליהם שקוראים לו סמיר (הם לא הכירו אותו טוב כי הוא בדרך כלל היה עובד במטבח), בשלב מסויים הם נגשו אלי ושאלו אותי איך קוראים לו. החלטתי לשחק את המשחק ועניתי שקוראים לו סמיר והוא ערבי מטירה.
פתאום בלונדיני קפץ: "מה אמרת?".
חזרתי על הדברים שלי. באמת שלא הבנתי מה הוא רוצה.
הוא תפס לי את היד וסובב לי אותה מאחורי הגב.

זה כאב.
זה כאב נורא.
אני חושבת שצרחתי.

במאמר מוסגר אני אציין שיש לי מפרק חופשי למדי במרפק וכתף מאד גמישה שנותנים ליד שלי גמישות יתר, אני באמת חושבת שאם הוא היה עושה את זה למישהו אחר הוא היה שובר לו את היד.

נכנסתי פנימה, לקחתי את הדברים שלי והלכתי משם.

בערב קיבלתי טלפון מסנטה: הבנתי שרבת עם בלונדיני, תבואי מחר בכל זאת, נפתור את זה. יהיה בסדר.
אף מילה על מה שקרה.

באתי ביום למחרת לעבודה. סמיר הערבי לא היה שם. ישבתי עם סנטה וסיפרתי לו שבלונדיני סובב לי את היד.
- "זה ממש לא בסדר. ממתי מרביצים לבנות? למה הוא עשה את זה?"
שחורדיני: "היא אמרה שהוא ערבי".
סנטה: "מה??"
סיפרתי לו את הסיפור.
- "אה…! לא יפה לקרוא לו ערבי. הוא לא היה צריך להרביץ לך אבל זה ממש לא יפה. גם לא בצחוק.".

אחרי היום ההוא לא חזרתי לשם יותר.

סנטה היה מתקשר אלי הביתה ולא הייתי עונה. במשך שבוע הוא התחנן בפני אמא שלי שאני אחזיר את החולצה כי הוא מצא עובד חדש אבל אין לו עוד חולצות. הייתי עונה לאמא שלי: "כן, כן", אבל לא החזרתי אותה. חודש אחר כך המקום נסגר שוב, הכנסות לא משהו, הפעם לתמיד.

ורק כדי להבהיר משהו לכל המתממים למיניהם: זה קרה הרבה לפני האינתפיאדה השניה. שנה לפני ברק. שלוש שנים לפני הרקטות הראשונות על שדרות. שלוש שנים לפני שרון. שבע שנים לפני ההתנתקות. קחו את שחורדיני ובלונדיני, בדיוק אותם שני חבר'ה עם החוש הומור והדאחקות שלהם, שהיו כל כך נהדרים עם ילדים, ותגדלו אותם בתוך הקו הירוק.

סביר להניח שהם לא היו הופכים לגזענים אלימים.

הכיבוש משחית. נקודה.

הסעות מכל הארץ. למעלה ממאה ארגונים צועדים. לפרטים לחצו על התמונה.

בתגובה הראשונה לכתבה התמימה הזו:

הקומבינה המסריחה של השמאל באיטליה חיסלה את הליגה האיטלקית לטובת שליטה טוטאלית של הקבוצה של מוראטי המזוהה עם השמאל באיטליה.
הקומבינות המסריחות של הסמול בישראל עם פלאטיני ונגד גאידמק חיסלו את הליגה בישראל לטובת שליטת 2 הקבוצות העלובות והאולטרא מושחתות של שחר וטביב. הפועל גנבים ת"א הודות לשחקנים שגנבה מכ"ס מבלי לשלם והתועבה של שחר הודות ל 10 מליון האירו שוחד שקיבל מפלאטיני.
הליגה בספרד מתחסלת במהירות לטובת קבוצת התפנוקים המטונפת של התיאוקרטיה הליברלית - ברצלונה.
מה נשאר? אנגליה? וגם זה תלוי ברצונם של ברוני נפט מהמפרץ לקנות קבוצות בפרמיירליג.