מאי 20 2009
ג'וק טוב הוא ג'וק מת
למה (וורנינג: סטריוטיפ קומינג אפ) לכל הבנות המתוקות והרגישות האלה שלא מסוגלות לגעת בבשר כי המחשבה על ללעוס משהו שהיה פעם חי מפריעה להן, ממש לא אכפת מה עלה בגורל הג'וק על מנת שיוכלו להוציא אותו מהחדר, ורק אכפת להן שעכשיו הן יכולות סוף סוף לרדת מהמיטה ולחזור לאכול את סלט הירקות שלהן?
רונה שטיינברג, מנהלת את מדד הצלחות המעופפות מאז שנת 2001. כבר לא בת 28, בת לאם ואב, אחות לאחות. גרה בתל אביב, עוסקת בתכנה, וחובבת משחקי מחשב שיפה השתיקה להם מגיל 12 ומעלה. מומחית מטעם עצמה לענייני שקשוקה בטעם מנגו, כותבת על מקלדת.
סטריוטיפ שמריוטיפ. אצלי אלו חיות המחמד.
אוף, קיץ, הם חוזרים, אימאל'ה (אני נכללת בסטריאוטיפ).
מקקים, כמו סטייקים, יש להרוג.
אלא שאת הסטייק מוטב לבשל לפני האכילה.
כן. אני אוהב סטייקים.
לא - אני לא אוהב ג'וקים. יש לי בעיה עם יצורים שמסתובבים לי ב-2 בלילה באמבטיה.
מעבר לזה אני אוהב כמעט כל יצור - בין אם הוא על הצלחת או סתם בר-ליטוף.
האם אני גם נכלל בסטריאוטיפ?
דווקא אישתי היקרה מונעת ממני להרוג ג'וקים. היא מבקשת ממני שאני אוציא אותם החוצה.
פעם אחת תפסתי ג'וק, והיא צרחה שאני אעיף אותו, אז העפתי אותו והוא חזר (מעופפים הזונות האלה) אז תפסתי אותו ורציתי להרוג אותו. אבל למעוך ג'וק שנמצא בכף היד זה מגעיל. אז זרקתי אותו לשירותים (שזה לא הורג אותם) והבאתי אקונומיקה….
ולמה ממש לא אכפת לי לאכול מה שהיה פעם חי, אבל אין שום סיכוי שאקטול ג'וק רק בגלל שטייל על ריצפת המטבח שלי?
כי אתה קדוש תום, מה עוד חדש?
איך היה הספר?
די, תמשיכי.
הספר עוד בתהליך. עניין של מוזה, כנראה. לא הולך לי איתו.