יולי 29 2009
אל תתנו להם רובים
"שיטת השקשוקה" הוא לא מיקי רוזנטל נגד משפחת עופר. הסרט הזה הוא נגד מדינת ישראל והוא מוגש על ידי הציבור.
איך נראה סרט שמוגש על ידי הציבור? הוא משותף באימיול והוא מוצג בהקרנות פרטיות ברחבי הארץ. הוא עובר מפה לאוזן מבלי לעבור פעם אחת דרך ערוצי הטלוויזיה. הוא אמין כי כולנו מכירים את המציאות שבה אנחנו חיים. אנחנו יודעים שיש בארץ מונופולים כי החיים בחו"ל זולים יותר ואנשים בחו"ל חוסכים יותר. אנחנו יודעים היטב שאפילו בעת צמיחה מעמד הביניים נשחק, שכשכביכול איכות החיים שלנו משתפרת אנחנו רק עובדים קשה יותר מבעבר על מנת לסיים את החודש. אנחנו פשוט לא מטומטמים. אנחנו יודעים לשאול איפה הכסף. אנחנו יודעים שהמדינה שלנו יכולה להתנהל טוב יותר ואנחנו אף יודעים שחלק לא מבוטל מהאשמה נמצא בהפרטות המגוחכות. אם כבר מפריטים אז עושים את זה בשכל ומדינת ישראל לא עשתה את זה בשכל. זכותנו לקבל דין וחשבון על כך ולעזאזל מי שנפגע מזה ובאילו ערוצי טלוויזיה הוא מחזיק. זה כולל אגב, את כל אותם פקידים שמועלים בתפקידם והולכים לעבוד אצל מי שעשו איתו משא ומתן על חשבוננו, לא יכול להיות שהציבור לא ידע גם על התנהלותם של נציגיו כי בשביל זה צריך לעבור דרך משפחות כמו עופר. אנחנו חייבים להם משהו? זו כל הרי כל הפואנטה בסקטור פרטי, הם לא שמים עלינו ואנחנו לא שמים עליהם. כשלנו קשה לסיים את החודש אנחנו יודעים שהאחים עופר בחיים לא נתקלו בבעיות זוטות כאלה והם לא שמים עלינו עד שאנחנו חולים בסרטן. הם לא שמים עלינו עד כדי כך שהם לא שמים לב בכלל שהם בסך הכל הנציגים (תרצו אפילו, השעירים לעזאזל) של בעלי ההון ששואבים כסף מהמדינה. לא ייתכן שסרט כזה לא יוצג בטלוויזיה הישראלית במשך שנה.
כשעיתונאי יוצא בניגוד לאינטרנסים שלו נגד בעלי הון שבבעלותם ערוץ טלוויזיה המשקיעים את מלוא מרצם לצנזר אותו, אנחנו מאמינים לו, לפחות כי שאר העיתונות שלנו היא פחות או יותר זבל. החדשות של היום הן החדשות של מחר הן החדשות של אתמול ואין סקופ אמיתי אחד לרפואה שלא עומד מאחוריו בעל אינטרסים כזה או אחר. זבל. אפילו יותר גרוע, זבל ממוחזר.
אם משפחת עופר אכן נהגה בהתאם לחוק והיא גם חפה מכל התנהלות בלתי הולמת או מוסרית , וכבר ברור למדי שלא היא (ואני בכלל לא חושבת שניתן לבוא אליה בטענות משום שהיא אולי עשתה את מה שכל אחד מאיתנו היה עושה בתור סקטור פרטי), אז היא צריכה להצטער שהיא שותפה אקטיבית לייצור עיתונות גרועה עד כדי כך שסרט מלא שקרים נשמע לנו אמין. אנחנו לא יכולים לקנות את הסיפור שלה, כי יושב אחד משלנו (כזה עם משכתנא, נו!) באולפן כשהוא רועד ונרגש מהמעמד שבו הוא סוף סוף יכול להציג את הסרט שלו בפני הציבור, ומולו עומד עו"ד צווחן ומפחיד המייצג משפחה שאף פעם לא מספרת לנו את האמת, משפחה שנוהגת במפעליה בישראל בצורה אחת ובמפעליה בחו"ל אחרת לגמרי, וצווח עליו - יותר נכון, על הציבור (עלינו), שעוד מעז להאמין לו, שמשפחת עופר לא אחראית לאסון הקישון. כאילו אסון הקישון הוא הבעיה.
הרי אם מפריטים מדינה קטנה, שיש בה שוק קטן, למשפחה אחת, או למספר קטן של משפחות, פחות או יותר לגוף אחד, שקונה מעצמו ומוכר לעצמו בזול ואז מוכר לציבור ביוקר, אז על הגוף הזה, שיהיה סקטור פרטי ככל שיהיה, לא חלים כללי התחרות החופשית ממילא ועדיף היה כבר להשאיר את המדינה בידי המדינה. עדיף היה כבר להשאיר את המדינה בידי הציבור. ואם מוכרים בזול, אז זה עוד יותר נכון) הרי הסקטור הפרטי לא בא לפתור בעיות חבריות, הוא לא בא לפתור בעיות של איכות הסביבה למשל (את זה אמורות לחייב אותו לעשות הרגולציות, אחרי הכל המדינה מוסרת לו מנכסיה והיא זכאית לקבל עבורם התחייבות שלא יפגע בה, בדומה לדברים שאמר פעם הימין הקפיטליסטי: "אל תתנו להם רובים"), אז מה הפלא שההפרטות לא פותרות את הבעיות הכלכליות שלנו? ולמה פרופ' מואב חושב שהוא יכול לבקש מאיתנו בשידור באולפן בדיון שלאחר הקרנת הסרט, להמשיך ולהאזרבסבלנות ומאשים בכשלון ההפרטות דווקא את הלגסי של תפיסת העולם של הסוציאל דמוקרטים? יש דדליין להצלחת ההפרטות? הוא מוכן להתחייב על תאריך כלשהו בעתיד שבו אנחנו נחיה במדינה טובה יותר משום שהאחים עופר מחזיקים ב"תרכובות ברום"? הוא גם שאל שאלה חשובה: אם הציבור לא סומך על ממשלה כלשהי להפריט חברה כלשהי, האם הוא סומך על אותה ממשלה להמשיך לנהל את אותה החברה? התשובה היא חד וחלק כן, ההפרטה אכן תיאלץ לחכות עד אחרי החגים לפוליטיקאים ופקידים לא מושחתים שמשרתים את טובת הציבור ולא את האינטרסים האישיים שלהם ובטח ובטח לעיתונות לא משוחדת שתוכל לפרסם ולשקף את פרטי העיסקה. אנחנו לא ממהרים.
האם זו הצלחה כשסרט שמעניין את הציבור (עובדה שהציבור הפיץ את הסרט בעצמו) נשאר מחוץ לטלוויזיה במשך שנה?
האמת היא שמשפחת עופר הפסיקה לעניין אותי לאחר 10 דקות צפייה בסרט (עוד בפעם הראשונה שראיתי אותו). אני מאמינה שכל בעלי ההון בישראל נראים פחות או יותר אותו הדבר. את שיטת השקשוקה הם כבר למדו אחד מהשני. השאלה היא מה אנחנו מתכוונים לעשות בקשר לכך ועד מתי אנחנו נמשיך לקבל עיתונות רקובה שמשאירה את משפחות ההון מחוץ לטווח הביקורת שלנו?
רונה שטיינברג, מנהלת את מדד הצלחות המעופפות מאז שנת 2001. בת 28, בת לאם ואב, אחות לאחות. גרה בתל אביב, עוסקת בתכנה, וחובבת משחקי מחשב שיפה השתיקה להם מגיל 12 ומעלה. מומחית מטעם עצמה לענייני שקשוקה בטעם מנגו, כותבת על מקלדת.
להרשמה לפיד rss
רק תיקון קטן, שכל לא היה חסר בתהליך ההפרטה. אף אחד לא היה טיפש בחדרים האפלים שבהן נרקמו העסקאות. מה שהיה ממש חסר שם זה יושר, יושרה, חפות מאינטרסים וטיפ טיפה חשיבה על טובת הכלל.
קראתי את התגובה שלי והגעתי למסקנה שלכל התכונות שמניתי בה יש שם כולל בעברית בת זמננו: פראייריות.
חייבים להבין מאיפה הכל מתחיל.
שורש הבעיה הוא שהממשלה לא מסוגלת לנהל חברה עסקית. מנהלים טובים עולים כסף, טכניקות ניהול דורשות כסף וצורת ההתנהלות של גופים ציבוריים פשוט לא מאפשרת הוצאה של הכסף הזה. כאשר צים היתה מנוהלת על ידי המדינה, מנכ"ל החברה (שמונה ע"י הממשלה כמובן, לאחר מכרז, שזכה בו מי שהגיש את ההצעה הזולה ביותר) לא היה מסוגל לעשות צעד פשוט כמו לתת בונוס לעובד מסויים - מבלי שזה ישפיע על כל השכר במשק. למה מלכתחילה שכר הלבורנטים בבתי-החולים צמוד לשכר הימאים - אללה יודע, אבל זה ככה. וכאשר אלה המנהלים ואלה המגבלות שלהם, ברור שהחברות הממשלתיות תפסדנה כספים רבים לאורך שנים.
הרעיון של הפרטה הוא להכניס שותף פרטי לעסקי המדינה. שותף כזה לא כפוף למגבלות הקלאסיות ויכול להביא מנהלים טובים יותר ולתת להם חופש פעולה. והתוצאות מוכיחות את עצמן - חברות ממשלתיות שנמכרות לגופים פרטיים מתחילות להרוויח יותר טוב. את הרווח מקבל בעיקר הגורם הפרטי, ונגיד שטיפה חוזרת למדינה.
מתי מפריטים? כשמבינים שהחברה הממשלתית עומדת על סף קריסה. כשבעל-הון רוכש מהמדינה את בז"ן הוא לוקח סיכון אדיר; מובן שבמצב כזה, המחיר שתקבל המדינה עבור נכסיה לא יהיה גבוה.
לו היינו חכמים, היינו משתמשים בכוח הרגולציה לדרוש מהרוכש הפרטי דרישות "לטובת הציבור" - כמו מניעת זיהום, הבטחת תעסוקה לעובדים, פיתוח אזורי והיערכות למצבי חרום לאומיים. כמה חבל שהממשלה לא יודעת אפילו את זה.
לשלם מיליון דולר במזומן לפקיד כדי שיעביר החלטה מסויימת - זה שוחד. לשלם מיליון דולר בצ'ק ללוביסט כדי שישכור עורך-דין שינסח הצעת חוק מפורטת וימצא חבר-כנסת שאפשר לשכנע אותו להגיש את ההצעה ולהילחם עליה - ללא תמורה - זה "מנהל תקין". לרכוש חומרי-גלם מעצמך במחיר עלות על מנת לשלם פחות תמלוגים למדינה - זה "תכנון מס". לקחת פקיד-לשעבר שהיה לטובתך ולהעסיק אותו בתור מנכ"ל של חברת-ענק - זה כבר "ניהול חכם"… ולסרב לממן סרט נגדך, או להפעיל לחץ על מנת שלא ישדרו אותו - לצערנו הרב, "לגיטימי" בעיני הציבור.
הפתרון הוא לא כלכלי ולא משפטי ולא עיתונאותי, והוא גם וגם וגם: אני קורא לזה "ערכים". לו עובדי הציבור היו ערכיים יותר, לו נבחרי הציבור היו בעלי חוט שידרה, ולו עורכי העיתונים היו ששים לסכן את משרתם למען תחקיר ראוי - היה פקק אדיר בכביש מס' 1, ולא בגלל משאית תקועה אלא בגלל חמור לבן.
הבעיה עם הסרט,
וכמעט כל ההתעסקות העיתונאים בנושאי "הון-שלטון", זה שהוא תמיד בוחר להתמקד באלמנט ה"הון", ונוטה להתעלם בצורה בוטה מחלקו של השלטון בעסק.
אני שמח שאת זיהית שהסרט הזה הוא בראש ובראשונה נגד מדינת ישראל, אבל 99% מהאנשים שצופים בו לא.
היה מעניין לצפות בסטטוסים בפייסבוק במהלך שידור הסרט.
כל דבר החל מ"העשירים הורסים את המדינה" דרך התבטאויות חריפות נגד האחים עופר.
מישהו בכלל זוכר את השמות של פקידי האוצר שביצעו את הפשעים הנתעבים האלה?
תמיד אמרתי - בדיוק כמו ששרון הצליח להרוג את השמאל האידאולוגי על ידי זה שהוא ביצע את ההתנתקות בצורה הכי מחפירה שאפשר, ככה הסוציאליסטים במדינת ישראל הצליחו להרוג את עקרון ההפרטה על ידי ביצוע ההפרטות בצורה הכי גרועה שאפשר.
תהיינה הסיבות אשר תהיינה, מדינת ישראל צמחה לנו כמדינה סוציאליסטית.
המנהיגים שלנו כאן בימיה הראשונים חשבו שלצורך "בניין מדינה", יש צורך להחרים את הרכוש של יהודי אירופה (שהוחרם קודם על ידי הגרמנים, ואז נמסר לידי מדינת ישראל), ולהשתמש בו כדי להקים פה תעשיות ישראליות בבעלות ממשלתית.
כמובן שכשהממשלה רוצה לעשות משהו, היא לא צריכה אפילו להיות רווחית - היא מממנת את עצמה בכספי המיסים.
כל מי ששירת בצה'ל מכיר את הבזבוז.
את הלחץ והפאניקה בסוף השנה כש"נשארו ימי מילואים לא מנוצלים" או ה"תקציב רכש המיוחד שלא ניצלנו עדיין".
אם לא ננצל אותם - אולי עוד יקחו לנו אותם.
גם במדינת ישראל התחילו להבין את הבעיות האלה, והחליטו כביכול על העברת הרבה מאוד התעשיות והחברות הממשלתיות לידי הסקטור הפרטי - הוא ודאי יהיה יעיל.
הבעיה היא שכולם שכחו מה מקור היעילות של גוף פרטי - התחרות.
מיקי רוזנטל בסרט שלו מבקר (ובצדק) את המחירים הזולים שבהם נמכרו חברות ממשלתיות לגורמים פרטיים. אכן, את הגופים האלה היה צריך למכור בצורה מסודרת, במכרז הוגן, תוך מתן הזדמנות לכמה שיותר גופים והתאגדויות להתחרות עליהן.
אם האחים עופר יכלו לקבל נכס מסוים במאה מיליון, ולהרוויח עליו סכום נאה, זה אומר שכל אחד שהיה מציע 125 מיליון גם היה מרוויח. בהנתן העובדה שיש אלפי גופים בעולם עם סכומי כסף כאלה, תהליך אחד שחייב להחקר - זה איך תמיד הם נמכרו דווקא לאחים עופר ולחברה לישראל.
אבל החמור מכל הוא דווקא "מה מדינת ישראל מכרה".
אכן, זה נורא מקומם שבמשך שנים נבנה מפעל כלשהו מכספי המיסים שלנו, ולבסוף נמכר בזול לאחים עופר. אבל מלבד מכירת המפעלים, מדינת ישראל מכרה לאחים עופר דבר הרבה הרבה יותר חמור - מונופול (או כמו שהמדינה נהנית לקרוא לו - זיכיון).
כדי להצדיק את הכדאיות הכלכלית של קניית מפעלים ממשלתיים כושלים, המדינה לא רק מכרה מפעל. היא גם מכרה הבטחה, שעל פי חוק - לא תהיה במדינה תחרות למפעל הזה. (כמו מפעלי הזיקוק, שעל פי זכיון הם היחידים שמורשים לייבא נפט גולמי לישראל).
זה ההון-שלטון האמיתי. זו הסכנה לדמוקרטיה.
כן, אפשר לבוא בטענות ל"הון". זה תמיד קל. היהודים העשירים האלה, באשמתם אתם עניים.
אבל ללא השלטון, ההון הזה הוא בסה"כ שחקן לגיטמי בשוק עולמי, שמנסה להתחרות ולהרוויח.
כל פעם שאנחנו ממלאים דלק באוטו, כל פעם שאנחנו מדליקים את האור בחדר, כל פעם שאנחנו שותים מים מהברז, כל פעם שאנחנו שמים מלח על האוכל, כל פעם שאנחנו עולים על אוטובוס לעבודה - אנחנו מוכרחים לעבור דרך אותם חברות שעל פי חוק הם היחידות שרשאיות לפעול, ואסור לאף אחד להתחרות בהן ללא הסכמת הממשלה.
זו שיטת השקשוקה האמיתית - ובזה אנחנו צריכים להלחם.
כל זה כמובן בלי קשר לנושא הזיהום והפגיעה בסביבה.
על זה אין מחילה.
מרגע שהאחים עופר קנו מפעל במיטב כספם (יהיה המקור שלו אשר יהיה), המפעל הזה הוא שלהם.
מה שזה לא נותן להם, זה את הזכות לפגוע בבריאות שלנו - ועל כך הם (ופקידי משרד הבריאות ואיכות הסביבה שמאשרים להם את זה) חייבים לתת את הדין.
"חלאה"" קראה בת זוגו של עופר לעבר מיקי, ואכן אין ביטוי הולם מזה
מדהים לאיזה שפל חדש ירדנו, עצומה למימון הוצאות עבריין בתנאי כמובן שהוא שייך לקליקה של ""אבירי חופש הדיבור""
בשם חופש הדיבור מעלילים מעוותים ומשקרים, בשם חופש הדיבור נטפלים לאדם פרטי.
לאיזה שפל אינטלקטואלי ירדנו כאשר רובנו לא מבחינים מי באמת רורף הפרסומת והבצע? מי שעבור הריטינג והכסף (כן, בצע הכסף) משקר לציבור ואחר כך מבקש שיעזרו לו לעמוד בפני תוצאות של שקריו?"
פרנץ ק. אני חושבת שזה הזמן שבו אתה אמור לגבות את הדברים שלך בראיות כלשהן שמיקי רוזנטל אכן הרוויח מהעניין ולא רק הפסיד. הקריירה שלו פחות או יותר חוסלה וכל מה שיש לו להתלות בו הוא הסרט הזה, לטוב ולרע, מגמתי או לא. תהיה בטוח שמיקי רוזנטל משוכנע שהצדק עימו ולו רק מתוך אוטוסוגסטיה שלא יכול להיות שכל זה לחינם. אולי עופר היו צריכים לתת לו הזדמנות מתישהו לרדת מהעץ ולא לנהוג בו בזלזול ולנסות להשתיק אותו. אז עכשיו כולם מפסידים ואין ספק שלא נעים לצפות בקרב כזה, אבל מפה ועד להסיק שהוא שקרן הדרך מאד ארוכה.
משפחת עופר היא לא בדיוק צנועה ולא נטפלו אליהם בתור אנשים פרטיים, רוזנטל נטפל אליהם משום שהם מהאנשים החזקים במדינה והם נכללים תחת זכות הציבור לדעת הרבה יותר מכל סלבריטאי שנרדף אחרי הפפראצי לכל מקום.
עופר אינם טלית שכולה תכלת. מדובר במשפחה פרטית שעושה לביתה, על כל תרומה שהיא נותנת היא מקבלת הקלות מס, ייתכן שגם על הגזר הזה ייתכן הציבור היה מוותר לו היה יכול. בצע כסף זה כשיש לך מיליארדים ואתה מנסה לקנות מוזאון ממש בזול. הציבור לא בחר בהם ולציבור יש את הזכות המלאה לדעת בדיוק מה טיב העסקים בין מדינת ישראל למשפחת עופר.
את התגובה המובאת בשמו של פרנץ ק. ראיתי כבר מועתקת-מודבקת בכמה אתרים, לפחות שיביא איזו דעה חדשה הרובוט.
דנקו אמר דבר מעניין, ש99% מהאנשים לא הבינו שזה סרט נגד מדינת ישראל, שזה נכון ולא נכון כי הוא אמור היה להיות נגד מדינת ישראל אבל כל העריכה, בחירת הגרפיקה וכו' הראו על דבר אחד:התכסחות נגד העופרים, ולמי אכפת מהם בכלל? כמו שאמרת הם לא שונים מכל קבוצת עסקים ביקום, והדבר היחיד שמעניין אותם זה רווח רווח ורווח. העובדה שמטומטמי ממשלת ישראל ידעו ויודעים את זה ועדיין מכרו את מעט המשאבים שלנו בשנקל מטריפה את הדעת. והציבור הישראלי? ישן בבטחה בין הירידה של הדולר למחיר הטיטולים לכוכב נולד.
נ.ב. יצא לך משכתנא במקום משכנתא
האחים עופר הם לא שעיר לעזאזל של כל בעלי ההון, ואני לא מבין רונה גם למה התגובה הקלה פה לפרנצק'ה.
אין לי בעיה לא עם אריסון למרות שפיטרה עובדי בנק פועלים, ולא עם נוחי דנקנר. םג לא עם זה שהם מתקשרים או הולכים לרבנים.
האחרי עופר הם ליגה אחרת ומהסיבות הבאות ועוד:
1) סמי עופר מתוך אסטרטגיה עסקית היה ידוע כעושק עובדים, תמיד תנאים נמוכים יותר מתנאי השוק בשביל יותר רווח לחברה שלו, שום חמלה סוציאלית. זה בסיס לאישיות שלו ומשם מגיעים גם התנהגויותיו בהמשך
2) לתת תרומה עם התניה לתמורה? איזה גועל נפש? הוא הסכים לתרום למוזיאון ת"א אם יקראו לו על שמו.
3) האחים עופר מתמחים ועושים כסף ממפעלים מזהמים שקנו מהמדינה בשביל להרויח תוך פגיעה בבני אדם. זה בדיוק נובע ממה שכתבתי ב-1 ממושחתות ערכית. במקביל הם בחו"ל מנהלים מפעלים בסטנדרטים יותר "ידידותיים לסביבה" ואני בטוח שזה לא מתוך אהבת ההולנדים, פשוט שם הם עוד לא שולטים במדינה. במקביל הם תורמים לאגודה לסרטן ומקבלים דיפלומות ופרסים. אני יכול לדמיין את סמי עופר מגחך מתחת למשקפיים הכהות שלו.
4) לתבוע עיתונאי על 3.5 מיליון ש"ח? זאת ביריונות ומדיניות הפחדה. גם למיקי וגם לאחרים שחושבים לחשוף סיפורים נוספים. אם אתם צודקים תתבעו על סך 1 ש"ח. והם גם ישתמשו כמובן בעו"ד הכי טובים ויקרים בשביל לנצח או לפחות למרר למיקי את החיים בבתי המשפט.
אז רונה - לא "אם היינו במגזר הפרטי - גם אנחנו היינו עושים אותו דבר" יש פה משפחה נטולת ערכים בסיסיים שהשתלטה על המדינה ליטרלי. וזאת הגדרת שיטת השקשוקה - אתה יוצר מצב שפקידי ממשלה יודעים כבר היום שאם יעבירו החלטות לטובת האחים עופר הם ייזכו לאחר פרישתם לתגמול הולם. ומשרות נחשקות יש אמינות בהקשר הזה, מילה של עופר זו מילה… סרט שזוכה לרייטינג שעשר שנים לא היה בערוץ אחד ומוכן להינתן בחינם לכל דורש - מצליחים למנוע את שידורו במשך שנה! כי הם שולטים ב-3 הערוצים. ויש והיו עוד פרשיות שלא הזכרתי. הכל עובדות.
עכשיו אפשר לכתוב פוסטים וטוקבקים אבל אפשר גם להיות יותר פרקטיים ולהצטרף ל"גם אני מיקי" שאומר שהתשלום אם ייפול לא ייפול רק עליו. מה שנקרא סולידריות, אחים שלי.