לו הייתי יכולה להיות עבור פסח את מה שהגרינץ' מהווה עבור קריסמס, הייתי לוקחת על עצמי את התפקיד בשמחה… פסח @#$%@ טפו! איזה חג מעצבן. באמת שהייתי גונבת אותו בשמחה לו הייתי יכולה. פוי!

אוכל
אין מה לאכול בפסח. אם אתם לא מודעים לעובדה שאין מה לאכול בפסח סימן שגדלתם בבית שלא שומר או ששטפו לכם את המוח. תינוק שנשבה! זה מה שאתם.

בבית שלי שמרו (אמא שלי מקפידה עד היום), כך שמימי ילדותי, למרות כל הנסיונות של אמא שלי למצוא לי משהו לאכול, כל פסח היה פשוט סיוט. בכל פסח הייתי צמה שבוע - וילד שצם שבוע זו סיבה מספיק טובה לקרוא לשירותים הסוציאליים. אני אמנם לא אוהבת לחם, אבל בפסח גם אי אפשר לאכול פסטות ופשטידות ועוד כהנה וכהנה גודיז - שאפילו לא חשבתי שהם גודיז עד היום השלישי כשהתחלתי להיות רעבה באמת. כך שבכל פסח הייתי יורדת חמישה קילו ובכל מוצאי חג שני הייתי מתחילה לחשוב ברצינות לאגור לחם מתחת למיטה, וכזכור, אני אפילו לא אוהבת לחם!

מצות? למצות יש טעם של מגבת. ולמי שאוהב מצות עם שוקולד "השחר", שטויות במיץ שקשוקה בטעם גפילטע… סתם שטפו לכם את המוח. אתם לא באמת אוהבים את זה - ואני אוכיח לכם: לשוקולד "השחר" יש טעם טוב יותר בפיתה או אפילו ישר מהקופסא בכפית. המצה רק מקלקלת. בכלל, מזל שיש שוקולד "השחר" עם טעם מספיק דומיננטי כדי להעביר את טעם הנייר. בלי "השחר" הרבנות כבר מזמן היתה פושטת רגל - איש לא היה קונה מצות. לא מאמינים לי? תשאלו את עצמכם שניה למה מצה ושוקולד השחר הן ה-סמל של חג הפסח, מדוע גם אנשים שיש להם בבית שוקולד נוטלה, בוחרים למרוח על המצה שלהם את "השחר" למרות שהטעם שלו נחות בהרבה? זה מאד פשוט, מצה עם נוטלה זה לא טעים… וזה לא בגלל שהנוטלה לא טעים - זה בגלל שהמצה לא טעימה.

אפיקומן
מעולם לא מצאתי אותו, תמיד הייתי הקטנה במשפחה ותמיד מישהו אחר מצא לפני. ובינינו? אפיקומן זה בסה"כ עוד מצה. פויה!

חמץ, נקיונות ובישול
1. למה? למה לכל הרוחות צריך לקנות הכל חדש בפסח? מה העניין הזה עם ההחמרות הבלתי נסבלות האלה שאפילו חומרי הניקוי צריכים להיות כשרים לפסח - כי מישהו אולי אכל פעם סנדוויץ' במפעל? הקפה לא כשר לפסח? עדיין הייתי מכינה ממנו נס לחולה צליאק בלי חשש.
מדהים שלמדנו לחיות עם זה שבכל פסח כל המצרכים מאוכל ועד מזון לחתולים שלא קיבלו חותמת כשרות לפסח מוסתרים להם מתחת ליריעות הפלסטיק והנייר עם האזהרה: "חמץ". השנה אף הגדלנו לעשות ווידאנו שגם הברקוד של המוצרים האלה לא יעבור (ותודה לקופאית שהזהירה את אבא שלי לקנות קופסאות שימורים לחתול שיספיקו לכל החג כי אין חותמת כשרות על העוף והכבד. הוא היה בהלם, המסכן, הרי אלמלא הקופאית החתול בוודאי היה מת מרעב לפני שהיה נוגע בסוג מזון אחר). ואל תטעו, הגזרה המדוברת לא נועדה כדי להכשיר את החנויות לפסח ולהמנע מלהחטיא את ציבור החילונים עוד יותר, היא נועדה למקסם את הרווחים של החברות שנכנעות ללחץ ומוציאות תעודת כשרות על קרם גוף כי אלו מתלוננות כבר שנים על מחירי שירותי הרבנות.

אגב, השאלה שמציקה לי יותר מכל בעניין הזה היא: מי מעסיק יותר בוגרי MBA, הרבנות או משרד האוצר?

2. ולמי שרוצה לחסוך מעצמו את הנקיונות הבלתי נגמרים והחיפושים אחר החמץ, תשכחו מזה, אין עוזרות בית. כבר חודש לפני הפסח להשיג עוזרת בית זה כמו להשיג חולצה ב-H&M בעזריאלי ביום הפתיחה. חודש לפני הפסח עוזרות בית מעסיקות מזכירות אישיות: "היא לא יכולה לגשת לטלפון כרגע. כן, היא יודעת שיום שישי זה היום שלכם אבל דודה שלה בדיוק תיפול והיא תצטרך לבקר אותה בבית חולים".

3. וברוח הנקיונות הבלתי פוסקים, שבוע לפני פסח, כשאין מה לאכול בבית, צריך לשמור על הכל נקי ובכ"ז רוצים לאכול קצת חמץ, לאן הולכים? לבורגר ראנץ'! כי ביום השמיני אלוהים ברא את הבורגר ראנץ' כדי שכל שומרי המסורת יעוטו עליו בצהריים ובהיסטריית ה"הילדים צריכים לאכול, צריך עדיין לנקות את הסלון, להכין גפילטע ולבקר את סבתא נחמה בבית חולים כי היא שברה את הירך בזמן שהיא חיפשה חמץ מתחת לכיור באמבטיה", הם יוכלו להזמין שלוש ארוחות ילדים: "אחת יבשה" ולהאמין באמת ובתמים שהם נוהגים בחוכמה כי הם חוסכים מעצמם המון בלאגן בבית (ואמרו אמן!)¹.

4. והבישול, איוש הבישול. תעשייה שלמה. מחמשת אלפים ספרי הבישול שנועדו לפתור לנו את מצוקת ה"שיט! יש חמץ בכל מה שאנחנו יודעים להכין" וכלה בפתיחת מלחמה על איטליה: פסטות מקמח תירס. והאמת? הכי גרוע, אין תבשיל אחד אכיל בחג שלא דורש חמש שעות ליד הכיריים, בשביל מי? בשביל מה? סבתא נחמה ממילא בבית חולים עם ירך שבורה.

רוח החג
ובציפייה שכמו כל גרינץ' טוב אני אכנע בסוף לטיעון ה:"אבל גרינץ', מה עם רוח החג? מה עם האחווה, כל המשפחה והחברים מתכנסים - ועוד בבית שאפשר לאכול בו מהרצפה?".
אז נתחיל מהסוף, מתי לכל הרוחות אכלתם משהו מהרצפה? בהנחה שלא הכנסתם הומלס הביתה והחלטתם להתעלל בו, זה עדיין נראה לי מנהג מיותר.
שנית, לגבי רוח החג, המשפחתיות וכל החרטה: שמתם לב פעם כמה מריבות יש במשפחה יהודית ממוצעת בשבוע שלפני פסח? בערך שבוע לפני הפסח האחרון התחלתי לשמוע אותן בכל השכונה, את הצעקות הבלתי נגמרות, את הריבים והכיסוחים: האבא שלא מדבר עם הבת שלא מדברת עם הדוד שלא מדבר עם האמא. חייכתי לעצמי: "Ah, there it is! - רוח הפסח בהתגלמותה!" ומה הפלא? בתוך הלחץ וההיסטריה ההמונית הדוהרת לעבר הדדליין מן הגיהנום: "סדר פסח", שבשום מקום עבודה לא ראו כמותו, וכל מעסיק היה רק חולם שעובדיו ישקיעו רק מחצית מן האמוק הזה על העסקאות שלו.

רוח הפסח? רוח הפסח היא ההתפייסות בליל החג, כשכולם הצליחו איכשהו להגיע בשן ועין (חוץ מסבתא נחמה, כמובן) ולהתכנס על מנת לאכול קרטונים, רוח החג זו פשוט נפילת מתח, פתאום עם ישראל מרגיש חופשי ומשוחרר, בערך כמו פרסומת לתחבושת הגיינית: "מעבדות לכנפיים".

רוח הפסח? לאחר הסדר דיברתי עם מישהו מהיישוב שלי על הצטיידות בחמץ לקראת החג והוא אמר לי: "זהו, את כבר לא גרה פה. אין יותר טירה בפסח, אה?". עניתי לו שאמנם חולדאי מנסה לייהד את יפו, אבל ככל הידוע לי הוא עדיין לא הצליח. "אה! שכחתי מיפו לגמרי! אל תדאגי לא יצליחו לייהד את יפו בחיים. אנחנו לא ניתן. גם הרעיון הזה של ליברמן למסור את טירה לא יעבור. מה כפר סבא תעשה בלי טירה בפסח?".

הצעות לשיפור
במקום לחלק לכולם הגדות (והרי ממילא כולם מאבדים את המיקום מתישהו בזמן הקריאה), טכנולוגיה: מסך גדול עם שיקופיות של ההגדה, ובזמן השירה: קריוקי! עקבו אחרי הכדור המקפץ ושירו יחדיו: "א-חד מי יו-דע, א-חד, א-ני יו-דע…".

והגדת לבנך
ותרשו לי לסיים בציטוט מאת ג'וזף הלר הנפלא ב"אלוהים יודע":
"אני אתן לכם דת, אני אתן לכם חוקים שלא נשמעו כמוהם. אוציא אתכם מעבדות במצרים ואביא אתכם לארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ארץ חיטה ושעורה וגפן… (נו, אתם מכירים את ההמשך, ר"ש)… זה מה שהבטיח וזה מה שנתן לנו, יחד עם מערכת מסובכת של חוקי תזונה מגבילים, שלא הקלו על החיים. לגויים הוא נותן קתלי חזיר, בשר טריפה מתוק, נתחים עסיסיים נוטפי דם ומיטב הצלעות של הבקר. אותנו הוא מאכיל בפסטרמה. במצרים זכינו בחלב הארץ. ב"ויקרא" הוא אוסר עלינו לאכול אותו…"

ולקריאה נוספת: ואן דר סיסטר שיחקה אותה בפוסט מופתי לרגל חג הפסח.

1. עבדתי בבורגר ראנץ' אבל אתם מוזמנים לבדוק אם אתם לא מאמינים לי אצל חובש הכיפה הקרוב לאיזור מגוריכם [↩]

תגיות: גרינץ', חמץ, נקיון, פסח, רוח החג, תעודת כשרות

כתובת טרקבק | RSS תגובות