יולי 13 2010
לא פרווה, שמאלנית!
תשובה לת' במייל שיצאה מכלל שליטה:
תראה, אני לא יכולה שלא לשים לב שהעניין גורם לך אי נוחות מסויימת אבל באמת שאני לא רדיקלית יותר מרוב האנשים שאתה מכיר, למעשה, אני די מתונה. זה פשוט שמתברר שתפיסת העולם שלי נמצאת יותר שמאלה ממה שאפילו אני חשבתי שהיא נמצאת במשך שנים. וזה כנראה אומר יותר על ההגדרות של שמאל רדיקלי מאשר עלי.
אפילו דיברתי על זה עם דן לפני חודש בערך, אני טענתי ששמאל ציוני הוא איזשהו ממוצע על המפה, אבל ששתי התפיסות (לפחות לפי הגדרת הציונות היום) לא באמת יכולות להתקיים ביחד, אז אף אחד לא נמצא שם. זה מסביר היטב את תופעת השמאל המתרסק ואת העובדה שמנהיגי השמאל נראים ומדברים בדיוק כמו מנהיגי המרכז והימין. דן הציע את פונק' דיריכלה (כי דן מלך ישראל!).
למעשה, הדבר היחיד שקרה בחצי השנה האחרונה הוא שגיליתי שאני לא יכולה לשאת גילויי גזענות יותר שאני אפילו מצטמררת כשאבא שלי אומר על אורוגוואי באמצע המונדיאל: "הדרום אמריקאים האלה נולדים עם גן כדורגל…" כי בעיני זה לא ממש משנה אם זו מחמאה או לא (הרי הכל מתחיל ממחמאות כאלה, לא?). הכל התחיל מזה שמישהו שאל אותי אם אני הייתי מסוגלת להתחתן עם ערבי (אחרי שהוא קרא לי בוגדת ולפני שהוא שאל אותי אם אנחנו עדיין יוצאים לדייט ביום למחרת - ?!) - כמה דוחה זה, כמה מגעיל, שציונות נכנסת לך לחיי הנישואים ולחדר המיטות - איך הוא לא מרגיש אידיוט להגיד כאלה דברים? וכל מה שעבר לי בראש באותו רגע היה שעומד מולי בן אדם שאין בעיה להשתמש בזכר המשפחה שלי באושוויץ כדי להצדיק את קיומנו מצד אחד וגם שאם נתקרב לערבים זה יהיה הסוף שלנו כעם. זה עושה לי רע, פיסית ממש. וכל זה קורה מספר שנים אחרי שהסברתי לסבתא שלי שהנצחון של הדור שלה הוא שהיום יהודי מתעורר בבוקר במדינת ישראל והוא לא "מרגיש יהודי", הוא לא צריך להתעסק בזהות שלו. הוא לא צריך להוכיח אותה יותר או להתכחש לה. אלה מחלות של הגלות (הייתי בת עשרים, תמימה).
מספר שנים מאוחר יותר ואנחנו רק מתעסקים בהיותנו יהודים, אנחנו מתעסקים כל הזמן באנטישמיות, אנחנו כל הזמן עסוקים בלשאול את עצמנו אם ערביי ישראל מנסים להעיף אותנו מכאן או לא (למרות שמי שבאמת מנסה להעיף מישהו מפה זה אנחנו אותם: ליהד את הגליל, את הנגב, את יפו - ולנו גם יש את הכח לבצע את התוכניות האלה). אנחנו מפחדים מהתבוללות - אגב, איזו התבוללות יש פה? כמה זוגות גרמו להיסטריה הזו? אנחנו מפחדים להכניס כמה אלפי פליטים לארץ כדי שלא ישנו את המאזן הדמוגרפי. השיח הזה לא מזכיר לך דברים שהיית רוצה לשכוח? ומה פשר העיסוק האובססיבי הזה ביהדות - אתה רק פותח את העיתון: "ז'יד!" זועקת הכותרת! כמה אפשר?? נחזור לאירופה ונסגור עניין.
תקרא לזה רגישות יתר, תקרא לזה שמאל רדיקלי, שמאל הזוי, סמול, זה בסדר, אבל לפחות היום אני שלמה עם תפיסת העולם שלי - מא' ועד ת'.
ואחרי שסיימתי לגלול את שני הסנטים שלי, חשוב לי עדיין לציין שני דברים:
1. רוב האנשים שהולכים להפגנות כאלה ואחרות שאתה מתכחש אליהן כנראה מתונים ונחמדים ממני.
2. שאני לא אדבר איתך על זה יותר כי זה נראה שאתה חושב שתקפתי את תפיסת העולם שלך: "אני גורם לגניבת קרקעות ושאר הרעות החולות". חלילה.
ולדן, הנה, יצאתי מהארון. אני לא שמאל פרווה!
רונה שטיינברג, מנהלת את מדד הצלחות המעופפות מאז שנת 2001. כבר לא בת 28, בת לאם ואב, אחות לאחות. גרה בתל אביב, עוסקת בתכנה, וחובבת משחקי מחשב שיפה השתיקה להם מגיל 12 ומעלה. מומחית מטעם עצמה לענייני שקשוקה בטעם מנגו, כותבת על מקלדת.
להרשמה לפיד rss
ברגע שקראתי את הפוסט (שבאמת כתוב יפה!) אחד הדברים שישר קפצו לי לראש זה החשיבה הגלותית שחזרה למחוזותינו וגורמת לראשי המדינה (שכל מילה עליהם מיותרת) לנסות לחשוב שאנחנו חיים על אי… "מה זה משנה מה נעשה ? גם ככה העולם שונא אותנו !" וככה הם עושים מה שהם רוצים ,ראי אירועי המשט האחרונים והביזיון ששוטף אותנו אחרי….
איזה יופי!
ציונות זה לא אומר לגרש את הערבים. ציונות אומר ליישב את הארץ. עוד בתקופת העליה הראשונה או השניה ניטש ויכוח מר האם אפשר לחיות עם הערבים או שצריך לגרש אותם. אף אחד מהצדדים לא ניצח בויכוח והשאר הסטוריה.
אז אפשר להיות שמאלני, בעד זכויות אדם, וציוני בו זמנית. זה לא סותר.
אגב, מתי החתונה? מזל טוב!
ליישב את הארץ, מאז העליה הראשונה, משמעו לנשל ערבים מאדמתם, משום שהארץ הייתה כבר מיושבת.
אמיתי, אתה מכניס כאן אמת חלקית מאד.
א כל אבן ועץ בארץ היו מיושבים. לא כל בית בישראל, מחזיק גופה של בית פלסטיני מתחת ליסודות. חלק ניכר מאדמות ישראל, לא היו מיושבות, חלק אחר נקנה בכסף מלא, חלק הועבר ללאום עם הקמת מדינת ישראל, (לא כל השטח שהולאם היה שייך ליושבי הארץ המקוריים. חלקו היו אדמות לאום בבעלות המנדט הבריטי), וחלק מהאדמות, אכן נלקחו למרות רצון בעליהם המקוריים.
ולכן, אין סתירה עקרונית בין הומניזם וציונות. זה לא אומר שהציונות היתה בהכרח תנועה שמיצתה את ההומניזם שלה, אבל היו ויהיו ציונים הומניסטים.
אני לא רואה בשום דבר שציינת בפוסט הזה כ"שמאל" בטח שלא רדיקלי. יש פה עקרונות אינדיבידואליטסים ברורים, והסתכלות על בני אדם כיחידים, לא כ"חלק מקבוצה", כשכל מה שמשנה זה איך אנחנו מגדירים את הקבוצה.
הבעיות מתחילות כשמתעקשים כן להסתכל על אנשים כקבוצות. לרוב באמצעות מוסדות המדינה.
איך הסוציאליזם ועקרונות של "אחריות הדדית" פועלים בעולם שבו הרבה אנשים כן מתעקשים לראות את עצמם חלק מעם מסוים?
לחיות אחד לצד השני בכבוד זה גם עקרון שז'בוטינסקי והרבה אנשי ליכוד מדברים עליו. אפילו במדינה אחת דו לאומית. להשתמש במוסדות המדינה כדי לקחת מאדם ששייך לעם א', ולתת לבן אדם שחלק מעם ב' לעומת זאת - זה מתכון לצרות, הסתכלות על בני אדם כקבוצות, ושנאה בין הקבוצות הללו.
אמיתי - הארץ עדיין לא מיושבת במלוא היכולת שלה. יש במדינת ישראל די והותר שטח שלא משמש אף אחד. לא למטרות מגורים, לא למטרות חקלאיות, ואפילו לא למטרות צבאיות.
להגיד שהיהודים נישלו את הערבים בעצם התיישבותם זה לא יותר מגוחך מאשר להגיד שהעובדים הזרים שמגיעים לכאן היום מנשלים את היהודים והערבים שכאן.
למעשה, יש יותר מדי דמיון בין המנטליות הערבית ששאפה למנוע את הגירתנו לכאן על ידי ספרים לבנים ואלימות, לבין המנטליות שהיום שואפת לגרש את העובדים הזרים וילדיהם.
פאקימג דיריכלה! אחת הפונקציות האהובות
אני אוהב את המונולוגים שלך
גם אני מוצא את עצמי נע שמאלה בהתמדה בשנים האחרונות. אני גם משתדל לדבר על זה וללכת להפגנות יותר. הסיבה העיקרית שאני נע שמאלה, היא בגלל שישראל נעה ימינה.
אני חושב שאחת הסיבות לזה, זה השיח הנוכחי של מה שמכונה היום שמאל.
בצורה גסה, שמאל (נאמר לא רדיקלי) בישראל אומר היסטורית שני דברים:
הראשון: זכויות אדם, סובלנות, קבלת האחר, וכד'
השני: קידום פתרון שתי מדינות לשני עמים על בסיס גבולות 67
הבעיה היא שכיון שהשיח הכללי נהיה כל כך ימני, נדמה שקשה לנהל מאבק מוצלח על החלק השני, כאשר אתה מזוהה יותר מדי עם החלק הראשון (כי השמאל פוחד להצטייר כנאיבי, דואג למיעוטים יותר מאשר לרוב, וכד'). ולכן, השמאל נצמד בשנים האחרונות לטיעונים פרקטים – דמוגרפיה וכד'. ואז כשסוף סוף מתחיל ליפול האסימון בחוגי הימין, שהשמאל צדק בשאלת השטחים, פתאום מוצאים את עצמנו בלי שמאל שדואג למה ששמאל במדינה נורמאלית צריך לדאוג לו (זכויות אדם, סובלנות, קבלת האחר, וכד) ואין מי שיאבק כראוי נגד שיח ימני קיצוני.
כך לדוגמא, אנחנו מוצאים את המדינה מגרשת 400 (זה יפיל את המפעל הציוני?) ילדים של עובדים זרים שנולדו כאן אחרי שאנחנו מיוזמתנו הבאנו את ההורים שלהם לכאן, ואין כוחות שמאל שיצליחו למנוע את זה.
אם צריך סיבה נוספת למה צריך לצאת מהשטחים ומהר, אז הנה היא.