הצלחת המעופפת (משנת 2001):

בשנת 2001 ידיד שלי כתב newsletter לחברים ובו עדכונים על קורותיו, קורותיהם של החבר'ה ושלל אנקדוטות - היה זה לפני שידענו מה זה בלוג. במקביל חברה אחרת היתה כותבת מיילים ארוכים על קורותיה בטיול למזרח שלא היו מביישים מאמרים בנשיונל ג'אוגרפיק. שניהם גרמו לי לחשוב שגם אני רוצה להתנסות בכתיבה כזו, אישית, סטייל טור בעיתון.

באותה שנה, אני עצמי התחלתי אז לעבוד בתור מזכירה בלשכה עם בחורה כלשהי, נקרא לה א'. כשבאתי לעבוד שם התברר שהבוס וא' עסוקים במאבקי כח: א' רצתה לשכור מישהי אחרת והבוס בחר דווקא בי. מכיוון שלא בחורה כא' תוותר - מהיום שבו נחתתי בעבודה החדשה היא מררה את חיי, בנסיונות חוזרים ונשנים להכריח את הבוס לפטר אותי, או לגרום לי לעזוב בעצמי. ניסיתי דווקא להסתדר איתה, היה לה וותק (גוף הסתדרותי, נו…). היה אז מיתון נוראי, והיא הלחיצה אותי מאד. יום אחד, בזמן שהיינו במטבח, היא אמרה לי משהו מגעיל כהרגלה. הבלגתי (לבקשת הבוס), אבל קשה לתאר את הכעס העולה כשמישהו שמאיים על מקום העבודה שלך בזמן מיתון, בגלוי. שם, במטבח, נולד הרעיון: Flying Dish Newsletter - הניוזלטר לאנשים מתוסכלים. להקדיש עד חמש צלחות מעופפות, מתנפצות (ורצוי מחרסינה) לכל מי שבאמת מגיע לו. בבלוג הזה תוקדש הקטגוריה צלחות מעופפות לסיפורים כאלה. מי ייתן ותשאר ריקה. ותודה לא' כמובן.

הולדת הבלוג:
לאחר שהתייאשתי מלפרסם אצל יהונתן קלינגר שערך את הפוסטים שלי ללא רחם (הוא כנראה צודק אבל לא אכפת לי) פניתי לידיד אחר - דן אלהרר בשאלה אם יסכים גם הוא לארח אותי. הוא בתורו הציע לי לפתוח בלוג, שהוא יארח "על מחשב ה-PC החבוט שלו" וינהל: "את רק תדאגי לתוכן". חודש ומשהו לאחר מכן, ערכתי בעצמי את ה"לוק אנד פיל", ערכתי דפי php, css הוספתי תוספי wordpress, ווידג'טים ומה לא? כאילו שאני יודעת מה אני עושה. אחרי הכל, אני מתכנתת, אני לא יכולה להרשות לעצמי להראות בבלוג לא מאובזר. התוצאה לפניכם. מאוכזבים? קבלו צלחת!
מי שיש לו רעיונות, טענות, מוזמן ליצור קשר, אני די בטוחה שהבנתי איך כותבים בשפה המוזרה הזו. ומי יודע אולי יום אחד גם אני אשיק תוסף?

בברכת צלחת שלמה,
רונה

הבהרה: צלחת אחת זה סתם מעצבן, חמש צלחות זה השואה. הסולם הוא לוגריתמי בדומה לסולם ריכטר.

כתובת טרקבק | RSS תגובות